מחקר חלוץ: שיפור מובנות הדיבור של מבוגרים בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית (מש"ה) באמצעות שיטת Beatalk

המשתתפים היו 12 מבוגרים - צעירים (בגילאי 24-48 שנים) בעלי מש"ה בחומרה בינונית המגיעים למרכז יום טיפולי-סיעודי של עמותת "עמיחי", כולם בעלי מובנות דיבור נמוכה ולקויות היגוי ודיבור.

עמותת עמיחי מספקת שירותים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית לאורך מעגל החיים. העמותה מספקת שירותי פנאי, מגורים, תעסוקה, וטיפולים פארא רפואיים לכ – 400 אנשים מידי שנה, באזור המרכז, ודוגלת בשילוב השונה בתוך הקהילה.

המשתתפים חולקו לשתי קבוצות:

א. קבוצת המחקר (6 משתתפים) השתתפו בקבוצה טיפולית המבוססת על תרגול ביטוק.

ב. קבוצת הביקורת (6 משתתפים) השתתפו בקבוצה טיפולית המבוססת על שיטת טיפול היגוי מסורתית - מוטורית.

בכל מפגש טיפולי היה לימוד ותרגול של צלילי ביטובקס בשיטת ביטוק –

the kick drum [p], the hi-hat open [ts], the snare drum [k], and the snare meshed [kS]

ונעשה תרגול מקצבים פשוטים של 1-3 צלילים שונים בכל מפגש.

בסוף כל מפגש צילמנו סרטון וידאו קצר ששימש את החברים לתרגול בין מפגש טיפולי אחד לשני.

תוצאות:

המדד הראשון שבדקנו היה דיוק ההגייה במפגשי התרגול. בכל אחד ממפגשי התרגול, המשתתף התבקש להפיק את צלילי המטרה (בקבוצת הביטוק) או את מילות המטרה (בקבוצת הביקורת). נערך תעתיק של הפקות המשתתף מול מילות המטרה, וניתן ציון של 0 (לא הצליח לחקות) עד 3 (חיקוי מלא של שני צלילים או שתי הברות).

על מנת להעריך את ההתקדמות לאורך זמן, תוך ניטרול של השונות הבין-אישית האדירה בין המשתתפים, חישבנו עבור כל משתתף קו מגמה לוגריתמי, לפי הנוסחא: y = k ln(x) + b . קו המגמה הזה עמד במתאם גבוה עם התוצאות, ואיפשר לנו להעריך את מידת השיפור לאורך זמן באמצעות המקדם k.

ניתן לראות כי בקבוצת המחקר ערך ה- K היה גבוה יותר לעומת קבוצת הביקורת (k = .875 לעומת k = .16). הבדל זה נמצא מובהק: t(5) = 7.96, p = 0.0002. רואים שמגמת השיפור יותר גדולה, וגם עקבית, לעומת קבוצת הביקורת, שהשתפרו בצורה מתונה.

המדד השני שהערכנו היה מדד עוצמת הקול. המשתתפים הוקלטו בתחילת כל מפגש בעת דיבור (מענה לשאלות) והפקת תנועה, ונבדקה העוצמה הממוצעת בדציבל.

בהפקת דיבור, בקבוצה המחקר ניתן לראות שהערכים גבוהים יותר, ושיעור העליה הוא k = 4.96, לעומת קבוצת הביקורת עם שיפור מתון יותר - k = 2.43. ההבדל לא היה מובהק, p = 0.22.

מדד נוסף שבדקנו עבור משתנה זה היה Improved data points (IR) – הכוונה היא למספר המדידות בהן היה שיפור לעומת המדידה ב-baseline, ביחס לסך כל המדידות. עבור קבוצת המחקר התקבל IR = .91, זאת אומרת מעל 90% מהמדידות במפגשי הטיפול היו טובות יותר לעומת מפגש הפתיחה. עבור קבוצת הביקורת התקבל ערך נמוך יותר של IR = .53 בלבד.

בהפקת תנועה, שוב, בקבוצה המחקר ניתן לראות שערכי העוצמה גבוהים יותר, ושיעור העליה הוא k = 3.07, לעומת קבוצת הביקורת עם שיפור מתון יותר - k = 1.33. ההבדל לא מובהק, p = 0.19. גם שיעור ה - Improved data points היה גבוה יותר בקבוצת המחקר (0.91) לעומת קבוצת הביקורת (0.60).

מדד נוסף שבדקנו היה אי יציבות העוצמה (shimmer) בעת הפקת תנועה. ככל שהעוצמה יציבה לאורך זמן, מדד זה נמוך יותר. בקבוצה המחקר ניתן לראות שהערכים נמוכים יותר, ושיעור הירידה גדול יותר (k = -0.021 ) לעומת קבוצת הביקורת (k = -0.012), ההבדל לא מובהק, p = 0.24. שיעור ה – Improved data points (IR) גבוה יותר בקבוצת המחקר – IR = .83 לעומת קבוצת הביקורת – IR = .5.

והמדד הקולי האחרון היה Harmonic to Noise ratio בהפקת תנועה. זהו מדד לאיכות הקול. כאן, ככל שהערך גדול יותר, כך האיכות הקולית טובה יותר. בקבוצת המחקר שיעור השינוי היה k = 4.19 ורואים שהמשתתפים השתפרו מערך ממוצע של 14 דציבל ל – 16.5 דציבל, אולם בקבוצת הביקורת השינוי היה מתון בלבד - רק k = 0.65, והערך בהתחלה ובסוף היה דומה, סביב 14 דציבל. מבחן t למדגמים בלתי תלויים חשף מובהקות גבולית, p = 0.09. שיעור ה – Improved data points (IR): בקבוצת המחקר – IR = .55 וקבוצת הביקורת – IR = .5

אמנם, כאשר בדקנו את גודלו של ערך k בכל מדד בנפרד, והשווינו בין הקבוצות, ההבדל לא היה מובהק... אבל, כאשר השווינו את כל ערכי k של כל המדדים ביחד בין הקבוצות, מבחן t למדגמים בלתי תלויים הצביע על קיומו של הבדל מובהק לטובת קבוצת המחקר, t(3) = 2.48, p = 0.04.

וגם כאשר השווינו את כל ערכי ה- IR של כל המדדים בין הקבוצות, מבחן t למדגמים בלתי תלויים הצביע על קיומו של הבדל מובהק לטובת קבוצת המחקר, t(3) = 3.61, p = 0.02.

המדד האחרון שבדקנו היה איכות התקשורת של המשתתפים, מורות מילאו שאלוני תקשורת והעריכו את איכות התקשורת של המשתתפים לפני ואחרי, בסולם מספרי של 0 עד 5. למשל, המורות התבקשו להעריך "כיצד את מעריכה את איכות התקשורת של החבר עם איש צוות מוכר", או "כיצד מתקשר החבר במסגרת פעילות קבוצתית". בקבוצת מחקר נמצא שיפור משמעותי בין ציוני המשתתפים לפני ואחרי, מבחן t: t(5) = 2.56, p = 0.02, ולשמחתי גם בקבוצת ביקורת היה שיפור משמעותי בין ציוני המשתתפים לפני ואחרי, מבחן t: t(5) = 4.91, p = 0.002.

כאשר השווינו את ציוני שתי הקבוצות אחרי ההתערבות, מבחן t שבדק את ההבדל בין הקבוצות העיד על יתרון במובהקות גבולית לקבוצת המחקר – t(5) = 1.7, p = 0.07.